לפני כמה שנים, היה לי ראיון עבודה לתפקיד שהיה בול אבל בול בשבילי.
מכל היבט, הוא היה תפור עלי. התקדמתי בשלבים והגעתי לריאיון הסופי.
ונחשו מה? לא עברתי.
החיים שלנו רצופי בלת"מים. לפעמים, לא משנה כמה נתכנן ונתכונן, נעשה את הכי טוב שלנו, נוודא שהכל סגור לפרטי פרטים – מגיע הבלת"ם.
לפעמים, כשהכל כבר מוכן, עשינו כל מה שהיינו צריכים ואנחנו רק מחכים למחר – מגיע בלת"ם שהופך את כל התוכניות.
אני רוצה להזמין אתכם לחשוב על הפעם האחרונה שזה קרה לכם, שמשהו בתוכנית שהייתה לכם בראש השתנה בלי שציפיתם. זה יכול להיות משהו קטן כמו חברה שהבריזה ממסיבה שממש רצית ללכת אליה, או משהו יותר גדול כמו טיול גדול שחסכתם אליו לא מעט כסף, ואז.. מאיזושהי סיבה, אתם לא יכולים לטוס.
כשזה קורה – איך אתם מגיבים?
האם אתם מאלו שברגע שהתוכנית המקורית משתבשת אתם חווים חרדה?
האם אתם זורמים עם השינוי? אולי אתם לחוצים? האם תעשו כל מה שאתם יכולים כדי בכל זאת להוציא את התוכנית המקורית לפועל?האם אתם תמשיכו להיזכר גם שבועות אחרי אותו מקרה, בבאסה על אותו תכנון שלא יצא לפועל?
יש המון אפשרויות להגיב כשמגיע הבלת"ם. אם אני מסתכלת על החיים שלי בזום אאוט, יש כל כך הרבה בלת"מים שברגע האמת היו נראים כמו הדבר הכי גרוע שיכל לקרות, אבל בדיעבד – הם הובילו אותי בדיוק למקום שהייתי צריכה להיות בו.
אני יודעת, זה מעצבן ונשמע כמו קלישאה. אבל מבחינתי, קלישאתית ככל שתהיה, זאת האמת. וכך היה בדיוק עם התפקיד שכל-כך רציתי, אבל לא קיבלתי. שבועיים אחרי ששמעתי מהם את ה"לא", קיבלתי מחברה הצעה לתפקיד אצלה בחברה. תוך כמה ימים הודיעו לי שהתקבלתי.
בדיעבד, התפקיד הזה היה הרבה יותר מתאים לי. החברה הזאת הייתה ממוקמת במרחק של כמה דקות הליכה מהבית שלי. ואם כל זה לא מספיק, כשלושה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד, החברה שאליה לא התקבלתי, קיצצה כ-30% מהעובדים שלה. זה נשמע כמו סיפור שהמצאתי כדי להעביר את המסר שלי, אבל הוא אמיתי לגמרי.
אני חושבת שאם נחקור את החיים שלנו לאחור, נגלה שיש לא מעט סיפורים כאלו. דברים שהשתבשו ברגע האמת, אבל בדיעבד – הובילו אותנו למקום הרבה יותר טוב ונכון עבורנו.
זה מאוד קל לראות את זה בדיעבד, אבל איך מתמודדים ברגע האמת כשמגיע בלת"ם?
אז קודם כל, זה ממש בסדר להתבאס ולאפשר לעצמכם לחוות את התסכול או החשש. אחרי שנתתם לרגשות האלו ביטוי, אני ממליצה לכם לנסות לצאת מהסיטואציה הספציפית ולהסתכל עליה בזום אאוט.
תזכירו לעצמכם, שאולי כרגע זה נראה כמו הדבר הכי גרוע שיכל לקרות, אבל בעצם, זה לא קרה סתם. זה קרה מסיבה מסויימת, שהמטרה שלה היא ככל הנראה לכוון אתכם למקום המדוייק שבו אתם צריכים להיות.
לסיכום, מצרפת לכם שיר שמאוד מאוד אהבתי –
אַתָּה תַּעֲבֹר מַסָּעוֹת בְּחַיֶּיךָ, כָּאֵלּוּ שֶׁיָּנִיפוּ אוֹתְךָ
אֶלְעַל וְכָאֵלּוּ שֶׁיַּנְחִיתוּ אוֹתְךָ לַתְּהוֹם
וּמִמַּסָּע לְמַסָּע וּמִמַּשָּׂא לְמַשָּׂא אִתָּהּ תְּקַבֵּל מַשֶּׁהוּ
מַשֶּׁהוּ שֶׁאוּלַי לֹא תָּבִין אָז מָה בְּדִיּוּק קַבָּלַת
אֲבָל בְּאֶחָד מֵהַמַּסָּעוֹת אַתָּה תָּבִין
וְאָז תְּחַבֵּר אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת אָחוֹרָה
לְמַאֲרָג מֻפְלָא אֶחָד הַנִּקְרָא חַיִּים
שֶׁכֵּן, אַתָּה מֵבִין, בלת"מ זֶה לֹא אוֹמֵר
בִּלְתִּי מְתֻכְנָן. לְהֵפֶךְ, בלת"מ אוֹמֵר
בְּדִיּוּק לְפִי תָּכְנִית מֻפְלָאָה.